27.1.2024 ♦ אני אביטל אלפרוביץ
"בחרתי במהות האור לשרת דרכי"
מאז שאני זוכרת את עצמי הסתובבתי בעולם בתחושה שאני לא מובנת, לעיתים מוזרה. בתמונות ילדותי ראיתי ילדה עצובה ותמיד היה שם סימן שאלה גדול- מה גרם לילדה הזו לא לחייך ולא לשמוח.
וכך, בבגרותי, חיפשתי אחרי תשובות לשאלה הזו. והתנסתי בשיטות שונות להבנת הנפש והנשמה.
הצורך להבין את הנפש, תמיד עם הובלה של הראש, וידיעה ברורה שהנפש תמיד עלולה להתפלפ. בלימודי הטיפול באמצעות צילום עברתי שוב דרך חוויות הילדות שלי בתמונות ופיסות מידע. חשבתי שנגעתי בכל הרבדים, שפטרתי את כל המשוואות הלא פתורות, שהתמודדתי עם הרגשות.
אבל מהר מאוד התברר לי שלא, הרעב עדיין שם. עדיין היה שם בור שלא ידעתי איך למלא.
וכך, במשך כ- 25 שנה התנהלתי בחיים.
עד שביום ה- 20/10/20 שמעתי את התדר הראשון של אנו האלוהים, שמעתי את קולך -לילה לראשונה, התחושה הראשונה שעלתה לי היא שזה קצת מוזר.... ואולי המוזרות הכל כך מוכרת לי היא שמשכה אותי להמשיך... מה שהיה לי ברור מאוד שאין פה תחושה של זרות.
הרגשתי חיבור ועמוק בפנים ידעתי שזו הדרך הכי פשוטה להבין את עצמי.
בתדר מס' 7- שהוא יום הלידה שלי שאלתי את עצמי איך מכל התדרים דווקא שימחה? שהרי היא הכוח המניע שלי בחיים האלה – להבין למה לא הייתי ילדה שמחה. עדיין לא הבנתי כלום, אבל התמסרתי לרשת כמו שמיכה מחממת, וחיכיתי להבין מה השיעור וההתמרה.
המשכתי עם קרן למרחבים של קריון, שם לראשונה הרגשתי שהילדה מרימה את הראש. הרגשתי חופש להיות מי שאני, בכל פעם שעליתי למרחבים ראיתי אותי, הילדה הקטנה רצה בשמחה.
מועצת ה-12 הביאה אתגרים, אבל האמונה התחזקה בי, הידיעה שאני עושה את הדרך המדויקת ביותר והפעם מן הקלות, שחררתי את הכוחניות, למדתי שכניעה היא לא דבר שלילי.
החוקים הקוסמיים הפגישו אותי עם חוויה מגלגול קודם שהשפיעה מאוד על חיי בגלגול הזה. וההתמרה שעשיתי שיחררה המון פחד והכל בטיימינג מושלם- רגע לפני המלחמה, שבני נכנס לעזה.
תודה לילה, על העזרה בחוויה הכל כך משמעותית הזו.
20 המפגשים האחרונים של אל אלינוס היו עוד עליית מדרגה. ואולי סגירת מעגל למקום ממנו פתחתי. במפגש הזה הגעתי שוב, לילדה, לחוויות שנצרבו בנפשה, הפעם בידיעה ברורה שכל הכלים, הידע, העוצמה ההבנה והכוח אצלי וגם הבחירה איך לעבור את החוויה.
אז נכון, זה היה מאתגר, אבל הייתה השתוקקות ורצון לגלות עוד ועוד, ובעיקר לחוות ולהרגיש. יכולתי לשחרר באהבה מנגנון הגנה שכבר לא משרת אותי ולהרגיש באמת, הפעם נתתי מקום משמעותי לרגשות, שהדחקתי כילדה, וגיליתי קשת של רגשות, ולראשונה יכולתי להרגיש ממש מהי שמחה. אני חושבת שזה הרגע שנוצר חיבור בין הידיעה בראש לבין הרגש, חיבור בין האני לעצמי, בין הילדה לבוגרת – וזו משמעותה של האחדות.
אז תודה לכל מי שפגשתי בדרך, לגילבר, לקרן, תודה לי שבחרתי- לשחרר דפוסים, ללמוד סבלנות והתמדה, חיזוק האמונה איזון וחווית שמחה. והמון המון תודה לילה על המיידעים, כי בלעדיהם כנראה לא הייתי מגיעה למקום הזה.
אני יודעת עמוק בתוכי שיש לי עוד מה ללמוד ומחכה בקוצר רוח.