"חסד המיידעים תגמלו אותי"

חסד המיידעים תגמלו אותי – נלי דניאל


בספטמבר 16 התאשפזתי בבית חולים הלל יפה, עקב בעיה של זרימת דם באצבעות רגל ימין, שהפכו לאחר יומיים לשחורות (נמק)

שכבתי בחדר עם עוד שלוש מאושפזות נוספות.

האחיות לא ממש תפקדו. היו עצבניות דיברו בזלזול. השתמשתי בקונוס הירוק והכל השתנה לטובה

עברתי לחדר אחר בהתחלה הינו שתיים ואחר כך נוספו עוד שתיים אחת מהן דיברה כל הזמן בטלפון

וכשסוף סוף נרדמה היא התחילה לנחור בקול רם שלחתי לה את הצופן האלוהי א-ל-ו ישר לתוך האף הסינוסים והגרון ביקשתי התרחבות והנחירות פסקו עד הבוקר.

היה לי קשה כעסתי על הבריאה על שהגעתי למצב הזה. ויתרתי על ה"בכורה" הזו של היכולות על מלימוד התדרים.

הערב הגיע ושוב הנחירות החזקות. שולחת את הקוד והנחירות ממשיכות ועוד פעם שולחת ולא עוזר.

נזכרתי על הוויתור והבנתי את הקשר.

בקשתי סליחה והבעתי חרטה ואמרתי שגם עם רגל שחסרים בה שתי אצבעות אני מוכנה לשרת את הבריאה

לעזור לעצמי ולאחרים שלחתי לה את צופן האלוהים והנחירות פסקו.

הבריאה לא כופה עלינו את השליחות הזו בעולם אנחנו הסכמנו והתנדבנו לעשות זאת.

נזכרתי שבתיכון למדנו את שירי רבי יהודה הלוי שאחת השורות הייתה בערך כך

עבד אדוני חופשי

איך עבד יכול להיות חופשי ? עבד = עבדות ההפך מחופש.

ואז התקשר לי לתת שירות זה לעבוד את אדוני הוא חופשי הוא יכול לעשות מה שאחרים לא יכולים לעשות.

אנו עם כל הכלים והיכולות שאנו חוברי האור לשרת מקבלים.

והיגיע הרגע מורדים אותי לחדרי הניתוח ואני עושה מדיטציה מזמינה את המדריכים הרוחניים שלי ושל הצוות בחדר הניתוח מבקשת שיתוף פעולה רואה בדמיון שהמדריכים נכנסים לתוך הצוות הרפואי.