2019 ♦ אני ליאור כספי

אני ליאור כספי נולדתי ביום 31.10.71, אני נשוי ואבא לשני ילדים מופלאים, עורך דין במקצועי משנת 2005 ובין לבין מתעסק בכל מיני יזמויות

בשנת 2014 נחשפתי די "במקרה" לאור ולמיידעים באמצעות ד"ר מיה שניידר ז"ל ומאז יצאתי למסע בלתי נתפס, המסע אל האור.

המסע אל האור הינו מסע מופלא שאת מרבית מסלולו ההיגיון לא יכול להבין, בדרכים נשגבות הידע נגלה נדבך אחרי נדבך כדי להיות חלק מפאזל בריאתי המוביל להבנות רוחניות וארציות שלא ניתן לתאר במילים אלא רק בתחושות, באמצעות חושינו הרוחניים.

אחרי מספר שנות לימוד אצל מיה ואח"כ אצל לילה ברזסקי אני יכול להצהיר כי "אני בחרתי במהות האור לשרת דרכי".

זה נשמע פשוט להצהיר זאת. אבל רק חוברי האור יבינו את משמעות ההצהרה הזו, ובשביל להבין זאת טוב יותר אספר בקצרה כיצד הכל התחיל.

הזיכרון הראשון שאני זוכר מילדותי הינו מגיל 4, גדלתי בשכונה שנקראה "מרובות ילדים" שכונה שהיתה בנויה מרכבות של בניינים קטנים ששם זוגות צעירים וחסרי יכולת של שנות ה 70 קיבלו מעמידר דירות קטנטנות להתחיל את חייהם.

הבניינים היו צמודים ובניהם גינה אחת גדולה משותפת ששם למעשה גדלנו, כל אחה"צ כל ילדי השכונה היו הולכים בגינה "מכות", זה היה המשחק של פעם.

לגינה היה גנן שתחזק אותה, שהיה מגיע כל יום להתקין ממטרות ובסוף היום לפרק אותן, שנות ה 70 לא לשכוח.

אלא מה? אותו גנן היה אכזרי מאוד וכל ילדי השכונה פחדו ממנו, כשאני רק בן 4 עלה במוחי רעיון לגמול לו על התנהגותו והחלטתי לחכות יום אחד לאחר שהוא מתקין את הממטרות ופשוט לפרק לו את כולן ולהעלימן.

וכך היה, אלא שחיפשתי צדק, ובשביל צדק רציתי שכל ילדי השכונה יראו כיצד הוא משתגע מהגניבה של הממטרות, אז במשך ימים אני וחבריי בנינו בית מעץ שמשקיף על הגינה, על מנת לצפות במחזה.

מה יש לומר דמיינו חבורת ילדים בני 4-7 יושבת מוסתרת בבית מעץ ורואה את אותו גנן מאבד העשתונות ולא יודע נפשו שהוא מגלה שהממטרות נגנבו.

דווקא באותם רגעים שכולם חגגו את הנקמה, אצלי מה שעבר בראש זו מחשבה של למה? למה צריך הגנן צריך להתנהג ככה? ולמה צריך להעניש אותו כדי שיבין?

בעודי מהרהר בדברים, אני זוכר שמעין דמות נגלתה בראשי, אותה דמות רק צפתה בי, אבל פניתי אליה בדברים הבאים  "אלוהים למה המבוגרים האלה כל כך צבועים? למה הם כל כך אבודים? אני יודע שמשהו חסר להם, אני יודע שהם לא מבינים נכון את משמעות החיים, אנא ממך, תגלה לי את זה ואני מבטיח שאשנה את העולם, אפיץ את זה ואגרום לך נחת".

הימים חלפו, את הזיכרון הזה שכחתי, קשיי החיים החלו להתגלות בכל פינה, נסיבות החיים הובילו לחוויות שלא בטוח שילד בימינו היה מסוגל לחוות, החל מחוסר יכולת להשתלב במסגרות, דיסלקציה, הפרעות קשב וכיוצ"ב וכלה בהסתובבות בחבורות ילדים ללא מסגרות.

דמינו לכם ילד בכיתה אלף חוזר הביתה עם תעודה שהכל שלילי בה, וכך כיתה ב' , כיתה ג', וכן הלאה.

על אף שהיום אני עורך דין, לא סיימתי 12 שנות לימוד ורק בגיל 26 סיימתי בגרויות ובגיל 31 את התואר במשפטים.

כל שנותיי החל מסיום הצבא היו מלוות בחוסר שלמות, רדיפה אחר הכסף, רדיפה אחר האגו, רדיפה אחר הכל ולא כלום.

לא אשקר, המעבר מילד שחווה תחושה של מחסור מסוים למבוגר שהצליח להשיג הכל מבחינה חומרית דיי הרים לי את האף, אבל תמיד זה היה עם חור בלב, עם תחושה של חוסר.

בשנת 2014 פנתה אליי לקוחה, מיה שניידר ז"ל, ולאחר מספר חודשים שהטיפול בתיק שלה הסתיים, התקשרה ואמרה: "נתת לי מתנה אני רוצה להחזיר לך".

אז לא הצלחתי להבין מה זה מתנה ומה יש לה להחזיר לי, הרי היא שילמה עבור התיק שלה?

הייתי אז בשיא הפריחה הכלכלית שלי, עסוק בלטפח את האגו מבוקר עד ערב, סגנון חיים שמרבית האנשים חיים בה, מבלי להבין.

אחרי כחצי שנה של חיזורים מצידה, היא התייאשה מלהתקשר ולהזמין אותי, אז היא שלחה לי מייל, בתחתית המייל, איפה שהחתימה נמצאת, היה כתוב "חיבור למודעות על".

בום, בום הלב שלי התחיל לדפוק, לא הבנתי מה קרה, אבל הזיכרון מגיל 4 נגלה לעיניי, מבולבל ולא מבין אם אני בהזיות או במציאות הנעתי את הרכב ונסעתי אליה.

במשך מספר שעות היא ניסתה להסביר לי במה מדובר אבל אני הייתי בעמוק, "בואי נתחיל ללמוד", מיה ניסתה להסביר שיש לזה קצב מסוים, שאלתי איך זה עובד?

אמרה לי כל פעם נפגש ונעשה שיעור אחד, עד שנסיים 37 שיעורים.

מיה הסבירה כי מדובר על תוכנה שירדה בתקשור ע"י לילה ברזסקי וקבוצת מלאכים שנקראים "אנו האלוהים".

אמרתי לה: "מיה, אני חייב לסיים את השיעורים האלה בפחות זמן, משיעור בשבוע", מיה אמרה אפשר גם יותר זה תלוי בך.

מאותו רגע נכנסנו למרתון, שכל מפגש היא מלמדת אותי 3 שיעורים, מרוב התלהבות הייתי שומע את השיעורים בדיסק ברכב, כשהוא בחנייה שלה וחוזר להשלמות.

מאותו רגע שנחשפתי ל"חיבור למודעות על" ידעתי באופן שלא ניתן להסביר כי הגעתי "הביתה", שמישהו מלפני 40 שנה באמת שמע אותי וזה לא היה בדמיון שלי.

לצערי הרב, חרף ההתלהבות הגדולה, לא היה לי עם מי לשתף את החוויות שאני עובר, אשתי האהובה היתה בטוחה שאני יורד מהפסים והקול של לילה בדיסקים רק הרדים אותה כל פעם שניסיתי לעניין אותה, אז שמרתי הכל בתוכי.

וכך לאחר 37 שיעורים מופלאים של "חיבור למודעות על" התחלתי סופסוף להבין מי הוא "האני", מהי אהבה, מהי שמחה, מהו כוח אלוהי, כיצד הדברים עובדים.

כמי שחיי  כפרא אדם במשך השנים, זה הכניס לי סדר והבנות חדשות לחיים, אבל בעיקר תחושה של בטחון, לא בטחון מזויף של דאווין ומסכות, אלא בטחון וידע לחיים.

תשמעו, למען גילוי נאות,  זה לא מנע ממני לעשות שטויות, לחוות חוויות קיצוניות ומסוכנות, לחיות בנהנתנות, אין הוקוס פוקוס, אבל זה הכניס אותי לאותו מסע שהזכרתי בתחילת הדברים, המסע אל האור.

לאחר שסיימנו את התוכנה הראשונה, המשכתי ללמוד את קריון, "תודעה במרחב ובזמן", והתחלתי להכיר את כוח המחשבה, את יכולתם של החושים הרוחניים, להנהיג אותנו, להנחות אותנו.

בעקבות הלימודים עשיתי שינויים מהפכנים במשרד, התחלתי להבין שאני עבור הלקוחות שלי שליח, שליח להנחות אותם לא רק לתוצאה משפטית נכונה אלא להבנות נכונות לחיים, להבנות שרק דרך הלימוד של "חיבור למודות על" אפשר לתפוס את השוני בין הנתיב "הגלוי" של כלל האנושות לעומת הנתיב "הנסתר" של המיידעים שהביאו "אנו האלוהים" ו"קריון".

באותה שקיקה והתלהבות עברתי לתוכנה השלישית "כוח העל לשרת של מועצת ה 12" שבאה לחדד ולחזק בנו את כוח המחשבה וללמד אותנו להניע אנרגיה.

אין מילים לתאר ולהסביר מה אנחנו עוברים בכל שיעור של מועצת ה 12, התעלות נשגבת בלתי נתפסת של ממדים רוחניים ויחד עם זאת יכולת לנהל את המציאות ממקום שלם, מהבנה, משליטה בחוויה ולא שהחוויה שולטת בך.

במהלך כל המסע, בחנתי בכל דרך אפשרית, האם זו אותה אמת שחיפשתי, האם זו הנוסחה שאנו בני האדם צריכים כדי לחיות פה בסבבה, האם זו הנוסחה שלכולם יהיה הכל והכל יהיה לכולם.

הבחינה הזו העיפה אותי למחוזות טובים יותר וטובים פחות, הרחיקה ממני את האור וקירבה אותי אל האור, עליות וירידות, רכבת הרים שטרם המציאו, רק מי שמכיר אותי יודע איזה טלטלות זימנו לי החיים.

בזכות המיידעים מצאתי כל פעם מחדש את הכוח להתגלות, להבין, להפנים, להסיק.

המסע אל האור, אינו מסע של טיול בשבילי פרחים, הוא מסע לנבכי הנשמה, לנבכי התודעה, לבפנים של הבפנים של כל דפוס התנהגות שחוזר ואינו מרפה.

עם סיום מועצת ה 12 התחלתי ללמוד את התוכנה הרביעית, אל אלינוס, אשר הביא את החוקים הקוסמים, כדי להשלים את הפאזל, הפאזל של הבנה של מהות השיעור והלמידה, של הבחירה כאתגר אמיתי, של החוקיות בבריאה, כדי שנבין ששום דבר אינה קורה סתם.

לכתוב לך, לילה היקרה, ככה בגילוי לב שבחרתי בדרך האור, זו כתיבה שאינה פשוטה לי ולקחה לי שנים להצהיר שככה הם פני הדברים, להוציא מספר מועט של אנשים בחיי מרבית מכיריי לא יודעים על המסע הזה.

אני כותב רק היום לאחר שהספקתי להדביק את הקצב ולהצטרף לפני כשנה וחצי למעגל הראשון, ללמוד ישירות באמצעותך, לילה, היה לי קשה להצהיר, על אף שאל אלינוס ביקש זאת כבר בשיעור 112 של התוכנה הרביעית.

לא יודע למה, רציתי על אף השקיקה והאמונה בכל מילה שלמדתי, לשמור לי את האחוז הזה של הסקפטיות, של בדיקה שאכן המיידעים הם באמת כאלה. של בחינת המלאכים, של האופציה להיות קצת כמו פעם וכל מיני תירוצים של בשלות.

אז היום אני יכול לומר בוודאות גמורה ומושלמת כי המיידעים שהוזכרו אשר יורדים ע"י בת האלוהים, האחת והיחידה, לילה ברזסקי, הינם האמת האחת והיחידה, הינם התורה של ימינו.

לילה ברזסקי מורידה במשך למעלה מחמש עשרה שנים מידע להצלת האנושות מעצמה, מיידעים שהבריאה מביאה לנו כדי שנתקן את חיינו פה לחיינו איכותיים יותר.

אין דרך להסביר זאת לקורא שאינו למד אלא כמעמד "הר סיני" שמתרחש בימינו ואת אותה תורה של ימינו מורידה לילה ברזסקי.

לילה נלחמה שנים על מנת להביא את המידע בדיוק ובמיקוד ולהנגיש אותם לכל אחד בלי תנאים ובלי מגבלות.

אני רוצה להודות ללילה באופן אישי שהצילה את חיי בזכות הידע, לא רואה את עצמי מסיים את הגלגול הזה בלי המיידעים שהיא מורידה שבוע אחר שבוע.

אני מרשה לעצמי לומר שעל בשרי הרגשתי את כל הקשיים ש-לילה עברה עד שפרצה בעצמה את מסך האפלה והביאה את האור.

הקשיים האלה שאנחנו מגדירים במציאות היומיומית הם האתגרים של נשמתנו.

לילה היא קודם כל דוגמא ומופת לאדם שמשנה כל יום את חשיבתו ודפוסי התנהגותו, שנלחם כל יום כאדם להשתנות ולהתמיר את עצמו, על אף שיש לה זכות גדולה שיכלה לנתב גם למקומות אחרים.

אז במלוא הערכה והצניעות אלפי תודות."

אני רוצה להודות למלאכים השומרים עליי מאז לידתי, אני יודע שיכולתם לבחור נשמה אחרת להשגיח עליה, ואולי היה לכם יותר קל, אבל אני גם יודע שלא השתעממתם לרגע אחד מאז שאתם איתי. אני מבטיח להיות נאמן להצהרותיי ולהביא את דבר הבורא בהולמות.

ורגע לפני הסוף, לא יכולתי לכתוב מילה בלי אשתי וילדיי, שהם המורים הכי חשובים שהכרתי.

ולחברי ואחי המטורף אורון שרגר, שכל פעם מצליח להדליק אותי מחדש ולמצוא בדיוק את המילה הנכונה כדי לעשות לי סדר "בקופסא".

מי אם לא אתה יכול להבין אותי. תודה אח אהוב.

אני בחרתי במהות האור לשרת דרכי

כי כוח האמת אשר לי ניתנה, יש בה העצמה לחזק את אותם כלל מצורך ומתוך הכך אני נהנה מהתהליך

( הציטוט המדויק התקבל באמצעות לילה בלשון נקבה וכך הוא "כי כוח האמת אשר בך ניתנה, יש בה העצמה וביטוי בשירות לחזק את אותם הכלל מצורך. ומתוך הכך הני עצמך בתהליך ותבורכי")