23.10.2021 ♦ אני איתי עוז בראלי

תמיד הייתי אדם סקרן. ומאז היותי ילד, ידעתי דברים בפנים, על העולם, על איך שדברים פועלים, על איך שדברים צריכים לקרות. לא ידעתי אז כיצד לקרוא לזה, ואת הסביבה הקרובה לא ממש שיתפתי. 

אני חושב שבדיעבד עצם כך שלא שיתפתי יצר אצלי במשך שנים תחושת כעס על העולם, משום שדברים לא פעלו כפי שציפיתי שיקרו, והתחושה היתה שאני לא יכול לשנות.

יחד עם כל אלה, המשכתי ללמוד על העולם מתוך ספרים ומתוך צפייה והסקת מסקנות.

הדבר שליווה אותי לאורך כל השנים היא המוסיקה והצלילים, שכחוט השני נשזרו בכל מעשיי. עם זאת, דרכי התנתבה למקומות אחרים, שכלתניים יותר. כך התרגלתי להיות במשך רוב חיי ההתבגרות שלי אדם אשר מונע ע"י השכל והרציו, ופחות ופחות ע"י הרגש והחיבור לאותם סימנים אשר היו בתוכי.

ככה התפתחתי והתקדמתי, ב"הצלחה", אך עדיין בפנים היה קיים הדיסוננס הזה שבין השכל לרגש. השכל התגבר כל הזמן, האגו היה חזק מתמיד, ונזקקתי לחיזוקים רבים.

לאחר שמעיין אשתי החלה ללמוד את התכנה הראשונה, ואחרי זמן מה, הרגשתי שהכל מתפרק מבפנים, שהנשמה שלי זועקת וצועקת לעזרה. הגעתי למסה קריטית של קהות חושים, שבה הייתי זקוק להתנעה המחודשת.

מהיום הראשון שבו התחלתי ללמוד את המידעים, הרגשתי בבית. סופסוף. משהו בי התכוונן והתחדד, וההרגשה היתה כאילו זה בדיוק מה שהיה חסר לי. וכל הידע שלו אני זקוק על מנת לקבל את התמונה השלמה של הקיום. תחילתו של האיזון שייחלתי לו כל כך.

עוד לא ידעתי דבר לגבי השליחות, ורק שמחתי שיש לי הזדמנות שכזו, עוד בימי חיי, לנקות ולטהר את הבפנים שלי. לחשוף עוצמות. לגלות בכמה רבדים. ואכן, התדרים עזרו לי, כבר בתכנה הראשונה, לעשות שינוי מהותי בחיי, ושם הצלחתי לעשות תהליכים שעד כה, בשכל, נראו לי קשים מדי, ופתאום קלות נכנסה, ודיוק.

עזבתי את ה"עולם הקודם", של המוכר והידוע, והתחלתי לחבור לאיכות אשר בי מאז ומתמיד, המוסיקה. דרך המוסיקה והצלילים התחלתי להניע תהליכים בעצמי, וכן באחרים. בחרתי לעשות זאת ככל שאוכל. להביא מודעות דרך הצלילים. זו תשוקה אמיתית. "מוסיקה מודעת".

ככל שהתקדמתי בתכנות, השניה והשלישית, אני יכול להגיד בשמחה רבה שאני חוזר הביתה. אחד הדברים המהותיים ביותר שחזרו אלי הוא החיבור לרגש. 

סופסוף יכולתי לשחרר, אפילו קצת, את השכל, את האגו, את החיזוקים, ולהתמקד במי שאני ובאיכות שלי בגאווה, ולהביא את העשייה שלי מתוך הרגש הגבוה, ככל שאוכל. התהליכים הביאו אותי לאתגרים, גם מול הקרובים לי ביותר, אלה אתגרים שסופסוף היה לי האומץ לקבלם. וטוב שכך.

בנוסף, קיבלתי את ההכרה המדהימה באיכות שלי להיות אבא, משהו שבמהלך השנים התקהה אצלי, ואפילו לא היה לי זכרון ממנו. תוך כדי הנקיון, והחבירה לרגש, ופתיחת התודעה ועליית המודעות הצלחתי לחבור למתנה הגדולה הזו של להיות אבא. 

ובכוחות משותפים, בסיוע והדרכה קרובה של המורות והמורים שלנו, בסיוע התדרים, ובעבודה רוחנית-משותפת-זוגית ביחד עם מעיין, הצלחנו להביא ביחד לעולם את שתי בנותינו המדהימות, ספוגות בתדרים טהורים.

תודה עצומה לבריאה!

אני מחזיר אלי את ה"אני".

לקראת סוף התכנה השלישית ובמהלך לימודי התכנה הרביעית, התחלתי להרגיש את הבעבוע הזה, את היציאה החוצה : אני בשירות!  ויש לי תפקיד ! והתחושה הקדומה של אין אונים התחלפה בתחושת השליחות והשמחה לבטא את השירות. אני חשוב, ואני חלק מהבריאה, ואני מביא את איכויות הבריאה ברבים.

אני גאה להיות חלק מהשליחים כאן. יש לנו משימה חשובה. אני בשירות.

תודה למשפחה היקרה שלי.

תודה למנחים ולמנחות שלי במהלך הדרך.

תודה ללילה ברזסקי על היותה בן האלוהים, הצינור אשר מזכה אותנו בידע המופלא הזה שיוצר שינוי בתוכנו ובאחרים, להעלות ולהתעלות.