16.7.2022 ♦ אני שלמה קאופמן
"בחרתי במהות האור לשרת דרכי"
אני זוכר את ההטענה בתדר הראשון ממש כמו אתמול. ישבתי אצל נלי דניאל בסלון והקשבתי לתדר הראשון, זה היה מוזר ועמוק. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, אפילו הרגשתי מבוכה גדולה.
האם זו אמת גדולה או אי שפיות לשמוע הקלטה שהדוברים הם "אנו האלוהים"?
לא אשכח את התחושה שעלתה בי כששמעתי את המילים "ללא עוררין" את ההתנגדות והספקות.
משהו בפנים אמר לי שזה הכל או כלום, שזה משנה חיים. בחרתי לחבור ולתת חמישה מפגשים לנסות, ממש כמו הימור, תחילת הדרך הייתה רוויה ספקות, חיפשתי הוכחות, רציתי לדעת שזה אמיתי, עד שהשכלתי להבין שההוכחות מולי כל הזמן- האותות והמופתים התרחשו לנגד עיניי בבהירות גמורה רק היה צריך לראות את זה.
השלב הבא היה להסיר פחדים שנטמעו בשנים רבות של חינוך, דת, מסורת ודפוסי חשיבה ישנים, לחבור לידע ולאמת שבאה איתו.
אני זוכר את הרעב לעוד ועוד ידע ועוד חיבור. הבנתי שאין עוד צורך לחפש בתורות שונות, הכל נמצא במיידעים בכל תחום ולכל מצב.
מאז.. אני מתהלך בעולם כמו עם מטה קסם, מחשבות שמייצרות מציאות בין רגע, פתרונות, הבנות, התפתחות אישית.
שבע וחצי שנים אני שומע, קורא ומדבר את השפה, אינסוף שיחות ומחשבות. דפוסי חשיבה שהשתנו לגמרי.
המיידעים והכלים ליוו אותי לאורך כל הדרך במעלה המדרגות, החל מחנייה ועד למשברים קשים ולאורך הזמן גיליתי שכל בקשותיי התממשו, הכל קרה מדוייק ובסנכרון מושלם.
"ללא עוררין", מילים שמהדהדות לי עד היום. והן תנאי הכרחי לשלמות, כל ספק פוגם בתדר ובמציאות המוקרנת ממנו ועל כן אני מאושר לומר שהקבלה היום היא לחלוטין, ללא עוררין.
בבואי לכתוב את הסיכום, התבוננתי על הדרך ומי אני היום, אינני אותו אדם שהייתי, הבריאה זימנה לי כלים רבים, אתגרים, מפגשים והבנות ללא הפסקה. השכלתי להבין דברים רבים ובחלקם טעיתי.
ניסיתי להבין מדוע זה מרגיש כאילו לא "סיימתי קורס" ותהיתי מול עצמי האם נכון להמשיך במעלה הדרך לרמה גבוהה יותר. התשובה הייתה ממש בתקשור וללא עוררין- "לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר!
גם בסיכום הזה אין מקריות והסנכרון מושלם, והוא מעמיד אותי מול אמת ובחירה בחבירה או בריחה, ואני בוחר לחבור, לאמת ולאני. עוד דרך רבה לפניי והחיים אינם גילוי, החיים הם בריאה ואני מלא בביטחון בהדרכה ובמיידעים.
אני רוצה להודות למנחים שלי שכל אחד מהם היה שם בתקופה הנכונה ולפרק הזמן הנכון.
נלי דניאל שחרטה בי את המשפט- כשהתלמיד מוכן המורה מגיע.
סיון אבני, אחותי היקרה, השיח האינסופי שלנו הוא הלימוד האמיתי והחזרה התמידית על המיידעים.
קרן עזר אל – מאמצע קריון אנו עושים דרך יחד, רואה בך חברה אמיתית, תודה רבה על הטוטאליות והמסירות האין סופית.
לילה יקרה, אני מניח בפנייך את המילים הללו, מתוך תקווה שתחווי נחת וסיפוק.
אולי זה המעט שניתן כדי להודות, להכיר ולהוקיר על שקיבלת על עצמך את התפקיד הזה, הורדת את המיידעים ונתת לי ולכלל את המתנה הגדולה הזו.
מודה לך מעומק הלב.
הודיה והערכה גדולה לאנו האלוהים, לקריון, למועצת ה12, לאל אלינוס ולבריאה.