מיה אסיא – החוויה – השפעת התדרים על החולי שלי

שלום. שמי מיה אסיא. אני הייתי אתיאיסטית לגמרי.


פגשתי את המיידעים של לילה כשהבן השני שלי נולד. הוא היה תינוק שצורח כל הזמן ולא מרוצה כל הזמן, וכואב לו ומציק לו, תינוק ממש מסכן. באותו זמן, חמותי אידה, שיושבת פה, וגיסתי יעל, התחילו ללמוד אצל לילה.


יום אחד גיסתי באה אליי ושאלה: "את מוכנה לתת לי לטפל בו?" אמרתי לה: "לא!!".

 

פחדתי אז מהמילים האלו: אנרגיות, תדרים, מה זה בכלל. ממש לא נראה לי. אבל היה ממש קשה איתו. הוא היה תינוק באמת מאתגר. הוא היה בן שנה וחצי בערך כשאמרתי: "טוב. התייאשתי מכל האופציות האחרות, אז בואי תנסי את." והיא שלחה לו טיפול אנרגטי. ותוך שלושה שבועות – ילד אחר. אם בתור תינוק כל מגע היה מחרפן אותו,

 

אז פתאום הוא מחבק, ומגלה אהבה, ושמח. לא ראינו אותו מחייך מהרגע שנולד. מה זה הדבר הזה?!
קסם!


אז אני ובעלי הסתכלנו אחד על השני ואמרנו "טוב, הילד בן שנה וחצי, הגיע הזמן שיתבגר." ואמרנו ליעל: "הטיפולים שלך מאוד נחמדים, אבל הגיע הזמן שהוא יתבגר, עזבי, תפסיקי לטפל בו חבל על האנרגיה שלך" – אנרגיה תשימו לב.


אז היא הפסיקה לטפל בו והכול חזר. אמרנו: "או-קיי, או-קיי, או-קיי, רגע, רגע, אנחנו מוכנים בכל זאת לטיפול הזה". ועוד פעם עברו משהו כמו שלושה שבועות וילד אחר. פורח. זה כמו פרח שנסגר ונפתח. זה מדהים פשוט.


הסתכלנו ואמרנו "נו, טוב, בכל זאת הוא כבר עוד מעט שנתיים. אבל לא נגיד ליעל שתפסיק לטפל בו ליתר בטחון".  עוד פעם הכול חזר על עצמו. הילד שוב נסגר. חזר להיות במצוקה כל הזמן. ויעל שלא הבינה מה קורה באה ללילה ושאלה "למה הטיפול שלי לא עובד יותר?"

 

והתקשור של לילה הדהים אותי. הוא אמר "ההורים צריכים לתת הכרה בתהליך". אף אחד לא ידע שלא נתנו הכרה בתהליך. לנו זה היה ברור שאין דבר כזה אנרגיות ותדרים, אבל לא אמרנו את זה לאף אחד אחר. התקשור הביא אותנו להבין שאנחנו צריכים לתת הכרה בתהליך, ושוב ממש כמו קסם. היום הילד הזה מדהים. לא רק אני אומרת את זה.


הקסם הזה, זה קסם שהביא אותי מאוד לרצות ללמוד את התדרים האלה. אם זו הדרך שלי לטפל בתינוק שלי, אז את זה אני רוצה לדעת!
הקסם הזה גרם לי לאמונה מאוד חזקה במיידעים האלה. מאותו רגע הילד שלי חווה את החיים מתוך הקלות.


התחלתי ללמוד את המיידעים ומאז המון דברים התחילו לקרות. פתאום גיליתי שטיפול אנרגטי באמת עובד. יש דבר כזה.


עברו שנים, היה לבן השני שלי, שהביא אותי ללמוד את המיידעים האלה, יומולדת 5. הייתה לו מסיבה בגן ותוך כדי ההתארגנות אני מסתכלת במראה ומגלה בצוואר מן "בולקלה" גדול.

 

חשבתי לעצמי מעניין מה זה, צריך אולי לבדוק, אבל אין לי זמן עכשיו. בכל זאת נאלצתי באותו יום ללכת לרופאה שבסופו של דבר אמרה לי: "עכשיו למיון". אמרתי לה: "מה עכשיו למיון. לילד יש יומולדת, אני לא יכולה ללכת עכשיו". ואז הלכתי למיון ואושפזתי ל-3 ימים.


במהלך האשפוז חמותי וגיסתי שהיו בקבוצה אצל לילה שאלו מה יש לי. לילה אמרה להן "אין מהות בדאגה, זה וירוס".
עברו שבועיים בערך מהביופסיה שעברתי בבי"ח. וזה לא וירוס זה סרטן. מה זה אין מהות בדאגה?! – סרטן!


זה הזמן לספר לכם – סרטן זה וירוס. תאים סרטניים מתפתחים אצל כל אחד מאיתנו כל הזמן, והמערכת החיסונית פשוט מחסלת אותם. אין לה בעיה לחסל אותם כמו כל וירוס אחר.

 

העניין הוא שאנחנו בעולם המערבי שלנו, כל הזמן בלחץ, בדאגה, אוכלים אוכל לא בריא. כל אלה לא בדיוק תורמים למערכת החיסונית שלנו. אנחנו לא באמת שומרים על הגוף שלנו. המערכת החיסונית נפגעת והיא לא מצליחה לטפל בווירוס הזה. אז מתפתח סרטן.


אז קודם כל סרטן זה וירוס. עכשיו נשארה השאלה האם יש מהות בדאגה? אני חושבת שדאגה מובילה בעיקר לפחד וכעס ומתח ורגשות נמוכים וכל אלה הם שגרמו לפגיעה במערכת החיסונית ואפשרו את הסרטן. אז אולי באמת אין מהות בדאגה. זו דעתי.


אבל המשתתפים בקבוצה שאידה ויעל ישבו בה לא כל כך קיבלו את התשובה הזו ושאלו שאלות. אחת השאלות הייתה איך הסרטן מתפתח באדם עם מודעות? אנחנו לומדים לאורך המיידעים שככל שאנחנו מעלים את המודעות ומקשיבים לנשמה, הגוף הפיזי שלנו מתחזק. למה ש-נחלה פתאום במחלה כזו קשה? התשובה ש-לילה נתנה התמקדה בי: "אני בחרתי בחוויה הזו כדי להתמיר את צביר המשנה שלי. צביר המשנה לומד מהאמונה הנשגבת שלי ובחרתי להוכיח את כוח הרוח על המהות הפיזית".


אז הנה יש לכם הזדמנות – תסתכלו עליי – אני רק בנאדם. לא נשגבת בשום צורה.

 

אני עם כל סימני השאלה שהיו לי בהתחלה, מה הקשר ביני לבין אמונה נשגבת.
 

אני בנאדם פשוט.
 

אני מאמינה בכוח הרוח כי קיבלתי הוכחות מאוד חותכות להאמין בכוח הרוח.
 

אני מבינה שיש נסתר. אני מבינה שיש דברים שאני לא רואה (כמו תדרים שמשפיעים על הבן שלי) ואני מבינה שזה שלא רואים אותם לא אומר שהם לא קיימים וגם לא אומר שהם לא משפיעים.


החוויה האישית שלי אפשרה לי להימצא באפלה ולדעת שהאור קיים. אז ידעתי! אני בריאה ברוח וזה לא משנה אם בפיזי זה נראה אחרת, כי לא תמיד אנחנו רואים בפיזי את מה שבאמת קורה.


לפני שהתחלתי את הטיפולים הכימותרפיים הלכתי ל-לילה לטיפול. בטיפול "ישבתי במכונית מרוץ". זה מה שעלה לי בטיפול. "אני במכונית מרוץ ופתאום אני רואה מישהו על המסלול מבקש ממני לעצור".

 

אז עצרתי והוא אומר לי: "רגע צריך לבדוק את המכונית". הוא בודק את המכונית והכול בסדר אני יכולה להמשיך. בתום הטיפול לילה הסבירה לי שהאיש הזה היה הספק שלי  ואפשר לוותר עליו. באותו טיפול היא נתנה לי גם מנטרה שבעזרתה עברתי את כל הטיפולים הכימותרפיים. המנטרה היא: "אני שמחה בכל רגע ושלמה בכל תהליך". אתם עוד תשמעו את המנטרה הזו.


התחלתי את הטיפולים הכימותרפיים וזה לא תמיד נעים. באחת הפעמים שחזרתי הביתה ולא הרגשתי כל כך טוב בטיפול, אידה ויעל בדיוק היו אצל לילה בשיעור וביקשו מהקבוצה לשלוח לי טיפול כדי שארגיש יותר טוב. באופן מפתיע מועצת ה-12 הורידה טיפול במיוחד עבורי.

 

אני, שלומדת עדיין את הקורס של קריון, אני בכלל לא יכולה לשמוע את מועצת ה-12. אז הקבוצה שלומדת את מועצת ה-12 התבקשה להעביר אליי דרכם את התדרים של מועצת ה-12 בכל פעם שאני אשמע את הטיפול. וכך היה וזה היה מדהים.


הייתי יושבת בטיפולים הכימותרפיים עם אוזניות ושומעת את הטיפול של מועצת ה-12. כך העברתי את הטיפולים ממש בקלות וכשהרגשתי לפעמים לא טוב אחה"צ אז הייתי שומעת את הטיפול של מועצת ה-12 ולא היה בחילות ולא כאבים ולא כאבי ראש ובכלל לא הבנתי שזה חריג.


בתהליך הזה בכל זאת לפעמים מרגישים לא כל כך נעים, אז היו מקרים שנסעתי לטיפול הכימותרפי והייתי חושבת פתאום על התחושות הלא נעימות בטיפול הקודם וכולי מתכווצת. אתם מכירים את זה שהגוף מגיב רק למשהו שאתה חושב עליו. משהו שכבר קרה לא משהו שקורה עכשיו. ובכל זאת כל הגוף במתח. זה מה שקרה לי, והתקשרתי ליעל גיסתי ואמרתי לה "מה אני אעשה?

 

אני מכירה בכוח המחשבה שלי, כשאני חושבת על הקשיים של הטיפול הקודם כנראה אני אסבול גם בטיפול הקרוב. אני חייבת לשנות את המחשבה". והיא הייתה עונה: "מיה, תשני את המחשבה!" כך הייתי משנה את המחשבה. זה אולי מוזר לכם לשמוע, אבל יש לנו את היכולת לעשות את זה! פשוט לשנות את המחשבה! תנסו!


בזכות זה עברתי את הטיפולים הכימותרפיים מאוד בקלות. ואז הגעתי לטיפול שהפתיע אותי. הכול עבר לי נורא בקלות ואיפשהו גם רציתי להוכיח את כוח הרוח על המהות הפיזית, אז נורא ציפיתי שיהיו לי הוכחות לתת לאחרים. חוויה שתאפשר לי לומר שעברתי את הטיפולים האלו בקלות. והנה הגעתי לטיפול שאלוהים ישמור. מהרגע שהגעתי, בבדיקות הדם לא הצליחו להכניס את המחט לווריד.

 

הייתי עם קרחונים על הידיים לאורך כל היום. אחר כך חיכיתי המון זמן לתוצאות של הבדיקות ועוד זמן עד שהרופאה קיבלה אותי ואז הגעתי למחלקה בה אני מקבלת את הטיפול וחיכיתי המון זמן עד שהתרופות הגיעו.

 

הכול לקח כל כך הרבה זמן – תחושה של תקיעות. אבל אני למדתי באותו שבוע שאנחנו צריכים לפעמים לאפשר גם לדברים רעים לקרות. אנחנו נורא מנסים לשלוט בדברים שקורים, אנחנו מנסים לברוא את המציאות כמו שאנחנו רוצים אותה, אבל לפעמים דווקא הקושי יכול להביא משהו אחר ולא פחות טוב. צריך לאפשר ולקבל את המציאות – לקבל את הבריאה כמו שהיא.


אז ישבתי לי בטיפול נוראי וחשבתי שכנראה הגיע הזמן שלי לקבל את המצב כמו שהוא. אחרי כל העיכובים הגעתי מאוחר למחלקה, אז לא היו כסאות פנויים ודחפו אותי באיזו פינה. כיוון שאף פעם לא סבלתי לא היה איתי מישהו מלווה, האחות שתמיד טיפלה בי הייתה עסוקה. היא ניסתה לחבר אותי לטיפול וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא פספסה.


אני יושבת בתוך הכורסה ופעם ראשונה שהיו לי בחילות וכאבים וכלום לא עוזר. שתיתי מים כי כל איזור הוושט צרב לי והטיפול שרף לי. אף פעם לא שרף לי מהטיפול אבל מסתבר שזו תופעה מוכרת בכימותרפיה שהטיפול שורף. אז הייתי צריכה להוסיף אינפוזיה ובמקום שהטיפול ייקח לי 20 דקות, הוא לקח שעתיים. אחרי שעתיים הקאתי את נשמתי. הייתי כולי ג'יפה ומגעילה. נאלצתי לקום לשירותים להתנקות, ולא היו לי כוחות לעשות זאת. אבל אין ברירה והגעתי לשירותים.


הסתכלתי במראה ואמרתי: "אני שמחה בכל רגע ושלמה בכל תהליך". זה מצחיק. זו פעם ראשונה שאני רואה את עצמי חולת סרטן. הפנים הלבנים והכחושים. התשישות. הכאב שניבט מהעיניים. אני מסתכלת שוב במראה ואומרת לעצמי "לא לא, אני שמחה בכל רגע ושלמה בכל תהליך" ומנסה שוב ושוב לומר את המשפט הזה ולהתכוון אליו.

 

ככל שחזרתי יותר על המשפט הזה הבנתי שזו בעצם הנקודה. בשביל זה חוויתי את כל היום הזה, כדי להגיע לרגע הזה ולהגיד "אני שמחה בכל רגע ושלמה בכל תהליך" ובאמת להתכוון לזה. ויש לי כוח לשנות את המחשבה את זה כבר גיליתי קודם.


אז גייסתי את כל כוחותיי ואחרי בערך 5 דקות מול המראה במין דו שיח כזה התמלאתי כוחות נפש שאני לא יכולה לתאר מאיפה הם באו ונעמדתי מול המראה ואמרתי: "אני שמחה בכל רגע ושלמה בכל תהליך"! הייתה לי הרגשה שזהו מבחן שהתמודדתי איתו. יצאתי מהשירותים בכוחות אדירים. סגרתי את האינפוזיה שהתווספה לטיפול וסיימתי את הטיפול תוך 20 דקות.


כשיצאתי משם הכול היה ריק, לא נשאר איש, אפילו האחיות כבר הלכו. בדרך הביתה חשבתי: "זו העוצמה שמדברים עליה כל הזמן. זו הקלות שחיפשתי. זה מה שקיבלתי מהכלים שהורידה לילה."

 

התפקיד שלנו הוא לברוא את המציאות שאנחנו רוצים, אבל לפעמים אנחנו לא יודעים מה המציאות שאנחנו רוצים, לפעמים המציאות יכולה להיות כל כך הרבה יותר טובה ואנחנו לא יכולים לראות אותה.


אז המסר שלי בשבילכם: מהות החיים היא לחיות בשמחה בכל רגע ובשלמות בכל תהליך.
אני יכולה להגיד לכם שאנחנו חווים חוויות שונות בעולם הפיזי. חלק אנחנו יותר אוהבים וחלק פחות.
קבלו אותן. תאהבו אותן. ותזכרו….


אין מהות בדאגה בסוף כולנו חוזרים הביתה מלאי חוויות.


ואני שהייתי צריכה לבטא את ניצחון הרוח על המהות הפיזית, זכיתי ללדת את התינוק המדהים הזה, אלמוג, שהוא התוצאה של כל התהליך שעברתי.
תודה רבה.

כל הזכויות שמורות © לילה ברזסקי