אריאלה שחק
29.10.2026
אני אריאלה שחק א׳ ל׳ ו׳ בכניעה וסבלנות, תלמידת תוכנה חמישית משתפת חוויה מהיום:
הכלים שצברתי בשבע שנות לימודי המיידעים, מסתבר לי שנטמעו ויושמו בהצלחה.
הבוקר אחרי סשן נפלא בא ולפן הקלטות, המשכתי בשמחה להביא לחברה מהקבוצה את חוברת הלקט שדורית רוה הכינה על רזי המספרים ואשר בברכת לילה ומאחר וברמה החמישית התחלנו ללמוד את הידע על המספרים -ניתן לנו לקבלה.
בעודי מגיעה לחניון עזריאלי חוצה כבישון קטן בכיכר החניון, בא קטנוע ודורס אותי ומפיל אותי לרצפה.
נוצרה המולה של אנשים סביבי, דואגים לשלומי ובלחץ ואף רבים ביניהם מה אני צריכה לעשות, ואם כן או לא להזמין אמבולנס, דואגים למים ובהיסטריה שאני בטראומה.
ואני ... יושבת לי על הכביש, מסתכלת סביב, רגועה נושמת באיזון, מבקשת מים ולא ממהרת לקום כדי להכיל את הסיטואציה.
עונה לסובבים, מסבירה שאני לא בטראומה, ושלא ישתמשו סתם במילים, מרגיעה אותם במילותי שלא יריבו ולא יסלקו אף אחד שאכפת לו, וחושבת לי- מה נכון לי לעשות עכשיו.
הם רוצים להקים אותי ואני- מבקשת לקום לבד לראות שאני בסדר.
אריאלה של פעם היתה בטח יותר בלחץ והסטריה, בוכה ומאשימה ישר את הנהג ... והפעם - הייתי רגועה, מאוזנת, בודקת בתוכי מה אני עשיתי שלא נזהרתי, ומשחזרת איך זה קרה לי כדי ללמוד מזה.
אני מרגישה שאני מיישמת בזמן הזה תוך כדי התהליך- את הידע, מתוך האמת והנכון שהופנם בי בשבע שנות לימוד המיידעים, באופן שאני לא מכירה את עצמי ככה.
אני מרגיעה במילים את סובביי, בוחרת מתי נכון לי לקום, וכשמרגיש לי אפשרי ונכון ואחרי שנחתי ונתנו לי מים, אנחנו עוברים לארקפה ליד דואגים לי לאכול משהו.
אני לוחצת יד לנהג שדרס אותי ומציגה את עצמי, ושואלת לשמו ושלומו, והכאבים בינתיים מתגברים והגוף קולט שצריך בכל זאת ללכת לבדוק במיון, מתוך אחריות, ואני יודעת שאני בסדר ונותנת לדמעות לזלוג, מכילה ונושמת.
בחרתי את הסנדוויץ שיזין אותי ולא סתם סוכרים שרצו להביא לי ״כי סוכר זה טוב עכשיו״ וכל זה במקביל לכאבים מתחזקים.
אני משיגה את גיל בעלי בסבלנות, עד שראה שהתקשרתי 13 פעם והנייד היה שקט שהיה בישיבה. בחרתי שגיל יגיע לאסוף אותי ולא אמבולנס כי הוא היה בסביבה עם האוטו ואין מקריות, כי אנחנו לא מהאזור בכלל, ומתוך אחריות - נסענו למיון, שם יצאנו מהרכב וחיכה לי כסא גלגלים להתנייד בקלות.
חייכתי לאחיות ולרופאים, ששמחו שיש משהו שבא בטוב ומאיר, והחמיאו לי על כך.
למרות הכאב שאלתי לשלום החולים הממתינים סביבי בחיוך והמתנתי בסבלנות וכניעה עם הכאבים שגברו באופן שהפתיע אותי.
המשכתי בשמחה הודיה, ואפילו שרתי יחד עם האישה שעשתה לי רנטגן וסיפרה שהיא עובדת מלא שעות גם בכוננות, הקפיצו אותה אז עבדה כפול, ושאלתי לשמה- ושרנו יחד שיר שבו השם שלה מופיע.
אני ללא שברים רק עם מכות ברגל שמאל שבטח יהיו כחולות וצבעוניות עד להחלמה.
חזרתי הביתה בשלום למרות ההפגנות בכבישים, והזמן עבר לי ממש מהר כל היום. במיון גיל ואני דיברנו והבנו שהחוויה לצורך, ושבאמת נשארתי בשמחה איזון והודיה כל היום למול כל הסובבים אותי, בכל הזדמנות ולמרות הכאבים, -ידעתי שהכל בסדר.
התחלתי את היום בלשיר- והמשכתי כל היום בטוב.
תודה על השינויים וההתמרות שקורים מתוך יישום הידע הנשגב שמגיע אלינו דרך לילה ברזסקי.
אריאלה שחק
.................................................
שבת 4/10/2025
רובכם כאן מכירים אותי כזמרת ומורה לפיתוח קול, לא תמיד כך היה הדבר.
בגיל 30 נטשתי את כל כשרוני שהתפתח מעבר לים וחזרתי בעקבות משבר אישי משפחתי ששינה את חיי בכל התחומים בשנה אחת הרגשתי כעולה חדשה אמא טרייה עם דיכאון אחרי לידה גירושין ושינוי מקצוע. מצאתי את עצמי כתינוקת שנולדה ותלויה בחסדי הוריה כדי לחיות מחדש ובסביבה בה גדלתי בה איבדתי את האמונה בהגשמת הכישרון בארץ. ויתרתי עלי ועל הכישרון באופן מוחלט ממש זרקתי לפח את הגביע שבו זכיתי בתחרות הראשונה שלי בכעס על הכישרון, ומצד שני בלעדיו הרגשתי חסרת ערך כי לא הכרתי את הערכים הנוספים בתוכי...הלכתי על בטוח עבדתי בהנה"ח בערך 12 שנה מתוך אמונות חוסמות של פחד וצורך ביציבות לגדל את ביתי לאחר גירושיי בארץ שבה האמנתי שאין מקום למוזיקה והגיע הזמן "להתעורר ולהתבגר"...העצמי השתלט עלי.
היום במבט לאחור אני מודה על המשבר שהחזיר אותי לארץ הולדתי לשורשים אחרי הצלחות גדולות מעבר לים בתחום המוזיקה הקלאסית שם הגיעו אלי הזדמנויות שלעולם לא חלמתי או האמנתי שיכולות לקרות לי ובטח לא פה בארץ.
אחרי 12 שנה כמנהלת חשבונות שכירה החלטתי עד כאן! הגיע הזמן לעשות שינוי...אז הלכתי ללמוד להיות מאמנת אישית מוסמכת ולהיות קאוצ'רית ועצמאית ולסייע לאחרים (לא חשבתי בכלל לחזור לעסוק במוזיקה). זהו נמאס לי מהמערכות ובאותה תקופה הכרתי את אהבת חיי גיל שהיום כבר מתחיל רמה חמישית ואנחנו 10 שנים יחד. אז כחלק מלהיות עצמאית התחלתי ללכת לנטוורקינג ושם פגשתי את המנחה הראשונה שלי נלי דניאל שהציע לי או לחוות טיפול או פשוט להתחיל ללמוד ושאוכל לטפל בי ובביתי ומשפחתי ויש לי את הכוח ואני הכל יכולה. הייתי בשוק "אני?" לא ידעתי שכל אחד יכול ורק אנשים מיוחדים יכולים לתקשר ולטפל, ואני בטח שלא.
מיד הסכמתי ללמוד כי אני תמיד רוצה עוד ועוד התפתחות ומאז ועד היום אני ממשיכה ברצף בהשתוקקות ללמוד עוד ועוד תדרים ולהטמיע בתוכי גם אם לא תמיד הכל בהיר ומובן אני בידיעה שלמה שזו הדרך ומה שלא הצלחתי לעשות בארצי אוכל ליישם רק דרך החיבור לרוח וזה קורה. כל חיי היית י עסוקה בלהתפתח ושהגיע הרגע לממש לא ידעתי איך ליישם ולהפיץ בלי סיוע מהסביבה.
מהרגע שהתחלתי ללמוד חלו שינויים אט אט בכל תחומי החיים והיום בהסתכלות אחורה אני רואה את הדרך שעשיתי בהתמדה נחישות סבלנות ואני לומדת להנות ולהניע ולהמשיך ללא תלות בתוצאה דווקא בשנים שכל העולם ממש בכאוס יותר מתמיד, נגמרו התירוצים, פשוט עושים ופועלים מ"יש". כך גיליתי שאני יכולה להיגמל מ"פריזמה" (כמו ציפרלקס) שהתמכרתי אליו שנים מאז הדיכאון אחרי לידה, היצירתיות והחשק למוזיקה חזרו וגיליתי שאני נקייה מהכדור אני יכולה בוודאות להיות באיזון בלי לפחד שאני אתפרק שוב ופשוט להיות באהבה בכל עשייה ויצירה ומתוך הידע למדתי ולחיות מתוך מהות והגשמה.
פתחתי את הסטודיו לפיתוח קול במטרה להעביר את הידע המוזיקלי שצברתי והתמקצעתי במשך השנים ותוך כדי כך היה חשוב להקרין לתלמידים שלי וליישם בעצמי את מה שאני מלמדת אותם ואט אט חזרתי אפילו לבמה ולהופיע למרות שעברו יותר מ 14 מההופעה האחרונה בניו יורק שהבטחתי לעצמי "אני לא חוזרת לבמה עד שאני לא מתרגשת שוב" (זה היה הסימן הראשון שהתחיל הדיכאון אחרי הלידה). מסתבר גיליתי שהכי טבעי לי להיות על הבמה, לשיר ולהקרין את הכישרון שקיבלתי בחסד הבורא והיום אין אופציה אחרת ולמרות האתגרים בשבילי, לא לשיר זה לזלזל במתנה שקיבלתי אז יש מהות להיות בהנאה והנעה ולהמשיך ויהי מה.
החלטתי להוציא שירים מקוריים שכתבו לי ולהשקיע זמן והמון כסף בהפקה כמתנה לי ולעולם כי השירים נשארים לנצח בעוד שהופעות הן לאותו רגע וזה הזמן לשלב. אז הופתעתי לגלות את הערך שאני כותבת ומלחינה שירים בעצמי ולא תלויה בחסדי אחרים שיכתבו לי ואפילו חזרתי ללמוד לנגן פסנתר ולהמשיך להתפתח והשנה אפילו הוצאתי 4 שירים מתוכם אחד שהלחנתי וכתבתי "מי שהפכתי להיות" ואני מתרגשת לשתף שזה גם שם המופע החדש שלי וזה השיר הראשון שהעזתי לשחרר לע ולם ומתאר את הדרך שעברתי עד כה "אוהבת מי שהפכתי להיות, בחרתי להרגיש וגם לחיות, למרות כל התהום שבעולם תמיד ידעתי שאני לא כמו כולם...".
המופע החדש הפעם ברובו שירים מקוריים זה בכלל וואוו וקפיצת מדרגה עבורי חלקם שירים שלי וחלקם של יוצרים נוספים. הפעם, לא כמו בעבר ששרתי רק שירים שאנשים מכירים כדי שיאהבו ויתחברו בקלות יותר ולספק את מה שהם רוצים לשמוע, הפעם אני באה עם משהו חדש משלי וזה דורש הרבה אומץ והשירים שלי ממש מדברים על הנושא "מי שהפכתי להיות" וגיליתי שהן גם מתחברות לתחושות הקהל המאזין והכל מתוך חיבור לערכים של אהבה ואחדות.
הדרך מלווה באתגרים רבים והזדמנויות אינסוף להתגבר, ליישם ולהשתמש במיידעים הנשגבים שקיבלתי לממש וליישם ולהפיץ את המופע החדש ועוד שירים שלי שאני מתכננת להוציא באופן רשמי לעולם. אני מזכירה לי כל פעם מחדש, שהדרך היא החשובה! להנות ממנה להתקדם ללא תלות בתוצאה ומה שצריך להגיע אלי יגיע ואקבל באהבה ללא עוררין.
אז תודה לך לילה ברזסקי על הידע הראשוני והתדרים שנטמעו בי לצורך התפתחות והתמרה כי אחרת מי היה יודע אולי הייתי תקועה בעבודה שאני לא באמת אוהבת כמנהלת חשבונות עם עצב עמוק-לא עוד! אני בשמח"ה ואהבה. תודה לך לילה שזכיתי לפגוש אותך וללמוד איתך תוכנה חמישית. תודה למנחות שלי בדרך נלי דניאל, קרן עזר אל, וחזרות עם יפה אגמון ועכשיו אני זוכה ומתמירה מכל הקהילה כולה באחדיו.
*הצלחתי לכתוב את המסמך אחרי זמן שרציתי ואל באו לי המילים והנה גם זה קורה, תודה לך דליה על היומן שאני קוראת עכשיו והעיר בי השראה לשבת ולכתוב את השיתוף שלי.