קרן כהן

28.9.2026

לפני כמה שבועות, במסגרת בדיקות לקראת יישור שיניים, גילו אצלי כיסים עמוקים מאוד ונסיגת חניכיים משמעותית. רופא החניכיים דיבר איתי כבר על כמה ניתוחים לבניית עצם.

יצאתי משם בוכה.

הייתי לרגע במקום של “איך זה יכול להיות?”, אפילו קצת עלבון שאני הרי לומדת ומיישמת תדרים ואני מטפלת בשיניים ולא מזניחה, וגם התשלום… התעשתתי. נזכרתי שהכול קורה לצורך. ויש לי כלים. יש לי תדרים. וכל יום אני מטפלת בעצמי ובאחרים וברור שגם עכשיו.

כבר בטיפול הראשון ביקשתי לשלוח קונוס וקרן כשאני בתוך המרפאה ודיברתי את זה בקול רם. הרופא, שהוא דתי, היה סקרן ואמרתי לו שאני לומדת *״חיבור למודעות על״* של לילה ברזסקי, ותוך כדי הטיפול כשאני עם פה פתוח, הוא שואל אותי שאלות ואני רק רוצה לענות ולספר ולהרחיב.

הוא התלהב מאד מאד מכל מה ששיתפתי. ואהב את האנרגיה. הוא אמר שהוא לומד גמרא וכל הזמן השתומם

ומאותו הרגע מדי יום שלחתי לעצמי קונוס, קרן, עליתי למרחב ריפוי, תדר הבינה, רגש גבוה ומחשבה מוארת. ומהמרכז במוח ימין דמיינתי את עומק הכיסים מצטמצם ואת העצם שנבנית. שלחתי ריפוי לחניכיים. כמובן שבמקביל הקפדתי על כל ההנחיות והטיפול הרפואי.

ואז הגיעה הביקורת אחרי שישה שבועות.

האסיסטנטית מקריאה לו את המדידות הקודמות. הוא מודד את עומק הכיס ופשוט לא מאמין. הוא היה עם פה פעור. על כל שן שבדק, הלך לדף לראות שהאסיסטנטית לא טועה. היה שיפור עצום ומרבית השיניים כבר לא נזקקו להתערבות רפואית. וסיים ואמר- “איפה היית ואיפה את עכשיו.”

ואני כל הזמן חזרתי שאני עם תדרים.

וממספר ניתוחים שהוא ייעד לי בהתחלה, נשאר רק אחד בשן אחת. ומבחינתי, זה גם לא הסוף. אני ממשיכה ומאמינה ואולי גם אותו לא נצטרך.

אני מרגישה ויודעת שאני בוראת מציאות. הכלים משמשים אותי כל יום כל היום בכל מיני סיטואציות. אני מרגישה שקורים ניסים. לי ולסביבה שלי. אני בוראת לי כל יום מחדש. אני בהודיה. ודברים טובים קורים. והאתגרים מגיעים ואני בוחרת איך להתמודד איתם.

תודה לילה על הזכות הזו ללמוד את המיידעים וליפעת, מורתי האהובה, על הליווי, הדחיפה ליישם ולהתמיר, ולכל הקבוצה הזו על הזכות לשתף, להתרגש ולהעביר את זה הלאה