נועה ולך
תודה על ההערות וההארות בנושא השיתוף מהכנס. זהו דף התקשור שלי מהכנס שמבולגן משהו ...לכן פיניתי זמן ולקחתי אחריות והתחברתי שוב היום להדרכות וזה מה ששחזרתי מהמפגש :
הכנס היה מעצים. המפגש הפיזי של ההתכנסות היה מלא אנרגיות של אהבה ואחדות והייתה לי הרגשה של ריחוף ואושר בסוף ובמהלך היום.
בפעילות:
החברתי לעץ שמשענתי על ענפיו ולאחר מכן נשכבתי לצידו על האדמה.
בתחילה חוויתי דרך חוש הראיה כעין פרח /שמורכב מטבעות אליפטיות בצבעים לבן ארגמן סגול כחול כתום וורוד. סגול. הטבעות התפוצצו/נצבעו בצבעים הלוך חזור כמו בציור/קשקוש בתמונה.
חוש השמיעה- כל הקולות מסביב היו חזקים ומעורבבים ברעש של כביש ומסוקים. לאט, לאט התחברתי לקולות של הרוח. הציפורים ורעשי הרקע נעלמו.
כשנשכבתי על האדמה הרחתי את העשבייה והפרחים מסביב והיית ה לי התרוממות רוח מהריח של הטבעה והאדמה.
במישוש חשתי את העשבים והענפים שנשכבתי עליהם/ והגזע שנשענתי עליו. והתחברתי לתחושה לאמא אדמה.
הגיעו אלי המסרים הבאים במשפטים שקפצו לסירוגין:
בראות יומך. בואי בקרב. כי וכאשר.
כי מהות הבאתי בך. ראי הכרה בעמלך. העצמה אשר תבוא בך. בקרב כל יצור חי נתתיך..(?) .
ביראי יומך יום ביומו. שאיפות ליבך כי יתמלאו.
ראיתי את המילה /מושג "בריאה"
שמכיל את המושג בריא. מודגש בתוכו.
ומצד שני את המילה מוות.
ברמת המשפחה וצביר והעם בארצי- בהווה/בעתיד המורשת שלי שהיא מקור וודאות, תכולה.(לאחרים).
ואת המשפט תכולה אשר בך.
מוות ברמת הנשמה: מרחב וודאות תכולה. וחשתי אושר גדול בתובנה הזו.
בברכה נועה ולך