נועה ולך

תודה על ההערות וההארות בנושא השיתוף מהכנס. זהו דף התקשור שלי מהכנס שמבולגן משהו ...לכן פיניתי זמן ולקחתי אחריות והתחברתי שוב היום להדרכות וזה מה ששחזרתי מהמפגש :

הכנס היה מעצים. המפגש הפיזי של ההתכנסות היה מלא אנרגיות של אהבה ואחדות והייתה לי הרגשה של ריחוף ואושר בסוף ובמהלך היום.

בפעילות:

החברתי לעץ שמשענתי על ענפיו ולאחר מכן נשכבתי לצידו על האדמה.

בתחילה חוויתי דרך חוש הראיה כעין פרח /שמורכב מטבעות אליפטיות בצבעים לבן ארגמן סגול כחול כתום וורוד. סגול. הטבעות התפוצצו/נצבעו בצבעים הלוך חזור כמו בציור/קשקוש בתמונה.

חוש השמיעה- כל הקולות מסביב היו חזקים ומעורבבים ברעש של כביש ומסוקים. לאט, לאט התחברתי לקולות של הרוח. הציפורים ורעשי הרקע נעלמו.

כשנשכבתי על האדמה הרחתי את העשבייה והפרחים מסביב והייתה לי התרוממות רוח מהריח של הטבעה והאדמה.

במישוש חשתי את העשבים והענפים שנשכבתי עליהם/ והגזע שנשענתי עליו. והתחברתי לתחושה לאמא אדמה.

הגיעו אלי המסרים הבאים במשפטים שקפצו לסירוגין:

בראות יומך. בואי בקרב. כי וכאשר.

כי מהות הבאתי בך. ראי הכרה בעמלך. העצמה אשר תבוא בך. בקרב כל יצור חי נתתיך..(?) .

ביראי יומך יום ביומו. שאיפות ליבך כי יתמלאו.

ראיתי את המילה /מושג "בריאה"

שמכיל את המושג בריא. מודגש בתוכו.

ומצד שני את המילה מוות.

ברמת המשפחה וצביר והעם בארצי- בהווה/בעתיד המורשת שלי שהיא מקור וודאות, תכולה.(לאחרים).

ואת המשפט תכולה אשר בך.

מוות ברמת הנשמה: מרחב וודאות תכולה. וחשתי אושר גדול בתובנה הזו.

בברכה נועה ולך