רותי חווה מאז ילדותה עצב, עצבות בלתי מוסברת אינה יכולה להתחבר למוזיקה או לשמחה. העצבות עד כדי מחנק
שלום לך אנו האלוהות, ניידע בך כי בתקופת השואה היית ילדה בת 13, היית כישרונית מאוד. רצית עוד פעם אחרונה לנגן בפסנתר, והרגשת שבגלל שניגנת עוד 5 דקות, לא הצלחתם לברוח כל המשפחה.
בפעם האחרונה הבעת רגשות אשמה שאולי הייתם מצליחים לברוח, (אבל לא הייתם מצליחים). רק את בתור ילדה לקחת על עצמך את
האשמה: אם לא היית מתעקשת לנגן, לא היה קורה המוות, גם את לא שרדת. החיבור שאם היית מוותרת ולא מתעקשת לנגן עוד קצת, את כילדה לקחת עליך את האשמה. המשפחה מאוד מלוכדת, מאוד אוהבת, מאוד מעודדת, וכילדה לקחת את האשמה. לקחת את כל העצב לחיים האלה על מנת לכפר על האשמה שניגנת עוד קצת.
כל מי שנספה בשואה היה נשמה טהורה שבחרה לעלות על המוקד כדי לזעזע את כל העולם. מי מתנדב? רק מי שיש לו יכולת להתנדב, מי שיש לו יכולת לשמש דוגמא. ה- 6 מליון הם התנדבו לעשות את התהליך. זה לא משנה אם היית ילדה בת 13. כנשמה ידעת שאת עושה את התהליך ואת הולכת, ובזיכרון הקולקטיבי שלך נשארה אותה הרגשה מלפני שידעת את המהות של החוויה וכל התהליך של הזיכרון.
היית ילדת פלא ולכן ויתרו לך ההורים כי הם לא רצו לספר לך את זה, כי הם ידעו לאן הם הולכים ואת בתור ילדה לא ידעת לאן הם הולכים, ואת כילדה לא הבנת את המשמעות אך הזיכרון – את צריכה להיות באשמה.
רותי: מגיל צעיר אני לא יכולה לשמוע מוזיקה – והייתי ספורטאית. בגיל 13 זה היה השיא שלי. אין לי אהבה ויש לי המון אשמה מגיל צעיר. אני פה בחסד ולא בזכות.
אלוהות: לא, את בזכות !
רותי: אני מוכנה על ה- 5 דקות או על היום שלמחרת, להורים שנתנו לי לנגן עוד אני מוכנה לשלם בחיים אחרים.
אלוהות: ואת עושה את זה היום, וזה לא משרת לא את המשפחה ולא את הנשמות של אז. "החליפה" שלך כילדה הייתה כל כך צרה, אם היית יותר בוגרת היית מבינה שהדברים לא תלויים בך, ולא בפסנתר ולא בעוד 5 דקות. זו הייתה הגזרה שלא תלויה בך.
רותי: אני מנסה לקבל את הדברים.
שיחזור גלגולים:
לילה: אני עושה את זה עם ההדרכה. ההדרכה תיקח אותך לבית, ונראה איך את מתקנת את זה מתוך בחירה שלך, של עכשיו. הבחירה של עכשיו היא שאת רות כמו שהיום קורה, איך היית בוחרת לתקן את המצב. יש לך זכות בחירה לתקן את זה. אז, כנשמה בחרת את העצב והאשמה. וייקחו אותך לנקודת זמן לפני שנלקחת לשואה ולפני שנטבעה בך בתודעה האשמה והעצבות ומשם לתקן כאילו לא קרה שום דבר.
רות: וחוסר האהבה שיש לי?
לילה: מחוסר האהבה העצמית, כי את מאשימה את עצמך ואת לוקחת את הכוח הזה ומביאה אותו כל הזמן מול עיניך, לך לא מגיע. לא מגיע לך, יש בך אשמה שלקחת על עצמך כל השנים האלו וחבל. ההדרכה תדבר איתך ואת תדברי איתה כמו שאת מדברת איתי.
שיחזור
אלוהות: שלום לך, אנו האלוהות. כאשר ואותו תהליך אשר הוטבע בך וניתן לך את אותו כוח אשר בו אותה עשייה לבטא מצורך אותה בחירה אשר לך, היינו אומרים כי אותה מודעות אשר לך עלתה בתהליך ליצור השינוי. ומתוך כך ומתוך אותה בחירה אשר באה בך היום לדעת את התהליך ולדעת את אותה מהות של עצב ולדעת שיש ביכולתך להביא את אותה התמרה להביא בה לצורך השינוי, אנו נבוא לקראתך מצורך הביטוי שיבוא בך היום לצורך השינוי . האם הנך מוכנה להביא את אותו שינוי לחייך?
רות: כן.
אלוהות: אנו נבקשך לחבור אל אותו כתר אשר לך ואנו נחדיר בך את התדר מתוך הנכון. האם את מרגישה את התדר?
רות: מרגישה שפתוח בראש.
אלוהות: כאשר ואותה פתיחה קיימת אנו נביא בך את אותה הידיעה וניקח אותך אל אותו בית כאשר היית באותה תקופה אשר עליה דובר עם אותו כלי שבו אנו עושים שימוש. אנו נעמידך באותו מרכז החדר אשר בו אותה חוויה הייתה קיימת. האם את רואה?
רות: רואה אותי עם שמלה. הבית ריק ויש פסנתר.
אלוהות: גשי לפסנתר.
רות: אני שמחה שם .
אלוהות: אכן מתוך אותה שמחה גשי אל אותו פסנתר גשי אל אותו פסנתר. אנו נבקשך לחבור אל אותה מנגינה אשר כל כך אהבת ונגני אותה. תני לאותם אצבעות אלו לזרום באותה המנגינה כאשר אותה השראה אשר לך מיישמת כל תו ותו ואותם אלו צלילים אשר מעלים בך עונג ועילוי נפשי, נגני כאשר אהבה נפשך.
רות: אני כל כך נהנית.
אלוהות: עשי את ההנאה הזו כצורך, מתוך אותו צורך הביאי את אותם אלו מנגינות לך. כאשר שרתו אותך כאותה תקופה. תני דרור לאותם אלו תווים לזרום אם דרך אצבעותייך, הן דרך מחשבתך, והן דרך ליבך. תני לאותם צלילים אלו להביא את השינוי. נגני, נגני והביעי רגשות.
רות: אני רואה שההורים שלי עומדים ומסתכלים עלי… כולם כל כך נהנים… יש לי אח קטן.
אלוהות: המשיכי לנגן לכבודם. המשיכי לנגן לכבודך. מאחר ואותה התמרה באה בך קחי את אותם אלו תווים שחרוטים בזיכרונך ושחררי אותם אט אט לאותה מציאות לצורך. שחררי.
רות: אני סוגרת את הפסנתר, ואני לא מבינה שזו פעם אחרונה.
אלוהות: בקשי את אותם אלו הורים לך ואת אותו אח אשר עימך, לעמוד קרוב לידך ליד הפסנתר ויחד עימם נגנו יחדיו.
רות: כן, זה משהוא שאנחנו עושים הרבה…
אלוהות: עשו זאת שנית.
רות: היה שמח… כל כך הרבה צחוק… פרידה זה דבר שאני לא אוהבת. מסתירים ממני משהוא…
אלוהות: כאשר וכולכם יחדיו בתוך אותה מציאות, אותו פסנתר אשר לך, הביעי את אותם אלו מנגינות ושחררי מנגינה אשר בה הינך מוכנה לקבל את התהליך ולקבל את אותה מציאות ולקבל את אותה החלטה אשר באה, בכל אותה משפחה דרך המנגינה. עשי זאת.
רות: אנחנו הולכים בגאווה ביחד בהבנה שאין ברירה, אבל עם איזה שהיא שמחה של ביחד עם המון בטחון. ואני לא עצובה.
אלוהות: הסתכלי לילדה הזאת בעיניים, הסתכלי אליה ותגידי לה את מה שאמרת עכשיו "שאני לא עצובה והלכנו בגאווה בהשלמה".
רותי: אני כן ברגש וכולם מחובקים ביחד.
אלוהות: יש באותו חיבור לך עם אותה ילדה לחזק, אמרי לאותה ילדה שאת שמחה להיות מי שהיית.
רות: אני מאד שמחה להיות מי שהייתי ואני מאוד גאה …
אלוהות: את מוכנה להמשיך להיות אותה ילדה, מי שהיית אותה הכישרונית השמחה האוהבת. אותה אחת שזורמת ומקבלת, דברי איתה במילים שלך וצורך שלך ברצון שלך .
רות: אני מאוד שמחה להיות ילדה כישרונית… להרשות לעצמי להיות מאושרת… להיות טובה נאהבת לאהוב, אני מחבקת אותה מאוד .
אלוהות: חבקי אותה עד ואשר תתמזג איתך ותיתן לך תחושה שווה שהיה אז באותם אלו חיים, וימשיך ויבואו בך היום. קבלי אותה, קבלי אותה היא ילדה כל כך מיוחדת, שחררי את האשמה כי היום את יודעת. אמרי לה לילדה אמרי לה, חזקי אותה: שהנגינה לא קלקלה שום דבר רק חיזקה. לא את אשמה, בשום דבר, זה רק עשה טוב לכולם זה נתן כוח אמונה. את לא אשמה. לא בידך ההחלטה מה יהיה. כאשר הילדה תתמזג בך, התחזקת. עשי זאת עד ואשר אותה ילדה תתמזג בך מתוך הקבלה והשלמות של התהליך.
רות: מפחיד אותי להיות כל כך מוכשרת ומיוחדת, שאולי אני אאכזב …
אלוהות: אין מהות באותה מחשבה כי, כי מאחר והכישרון קיים בכל אחד ואחד ויש את הדרך ליישם דרך אותו כשרון, כל אחד עושה זאת מתוך התהליך אשר הבחירה בה. אל תבואי מתוך שיפוט ולא אותה ביקורת, בואי מתוך אותה קבלה מתוך אותו רצון אשר עליך להכיל את מהות האור אשר בתוכך.
רות: אני מרגישה שהילדה היא עדין לא אני.
אלוהות: חזקי אותה עד אשר תוטמע בך. שחררי את אותם רגשות, קחי את זמנך.
רות: אני לא אשמה… אני לא יכולה להיות אחראית על כל אשר קורה… אני צריכה לקבל… אני מודה לה מאוד, להורים ולאח על כל האהבה והפרגון… מאוד רוצה ליצור את זה גם ברמות האלו. אני לא יודעת איך…
אלוהות: אותו תהליך יבוא מתוך השלמות שתעשי היום , קבלי, קבלי , קבלי, קבלי את עצמך.
רות: "היא" גם ידעה לשיר אני חושבת…
אלוהות: אכן.
רות: ואני הקול שלי לא יוצא …
אלוהות: שחררי, שחררי, תני לילדה הזאת את הביטחון.
רות: יש לה המון ביטחון… היא מלמדת אותי עכשיו .
אלוהות: קבלי ממנה.
רות: כמה הרבה אהבה מההורים ומכולם…
אלוהות: קבלי. תהיי פתוחה לקבל.
רות: זרמים בכל הרגלים שלי.
אלוהות: הזרמים האלו באים לביטוי מצורך הקבלה. קבלי, קבלי על עצמך להמשיך את אותה אחת שהיית. אותה ילדה מוכשרת, שמחה נאהבת ואהובה, אוהבת ומעריכה.
רות: אני רוצה את זה מאוד.
אלוהות: קבלי, תני להם לאותם אלו שהיו עימך ואותה ילדה להיות בך, את זה.
רות: בחיים אני לא יודעת לנגן ולא יודעת לשיר.
אלוהות: את יודעת, את יודעת. שומעת מוזיקה וזה כיף. תני למוזיקה לזרום ותיהני מהקצב, תיהני מכל צליל וצליל ותני לו לחלחל מהכתר ועד קצות האצבעות, כל תו ותו שמתנגן חובר בך בתוך ה – D.N.A.
רות: אני פתאום בידיים של אימא שלי, אימא של עכשיו והיא אוהבת אותי… היא אף פעם לא אהבה אותי…
אלוהות: תתמסרי, תתמסרי .
רות: יש בי המון רגישות המון, רגישות לאחרים… רוצה לחבק את כולם…
אלוהות: עשי זאת. עברי מאחד לאחד ואמרי לו כמה את אוהבת, כמה את נאהבת, כמה את רוצה, דברי אליהם כמה כשרון יש לך עשי זאת .
רות: גם עם אנשים זרים?
אלוהות: אכן, עשי זאת.
רות: אני רוצה לצעוק שאני חשובה שאני שווה!!
אלוהות: עשי זאת. תני הכרה לעצמך תצאי מאותה בועה אשר יצרת . צאי מאותו תהליך אשר גזרת על עצמך.
רות: אני שמחה אני יכולה להתחבק בלי להיפגע. עד היום זה פגע בי מתוך בחירה.
אלוהות: אכן.
רות: לחבק בלי להיפגע. להכיל בלי שזה יכאב לי כל כך .
אלוהות: וכאשר ותרצי מתוך אותה בחירה חדשה אכן, קבלי.
רות: אני יכולה להתמודד עם הדברים.
אלוהות: יש בתהליך עוצמה אשר הינך יכולה, כאשר ותבואי מתוך אותה החלטה שאני ראויה. ומי שלא רוצה אותי מפסיד.
רות: זה כואב, כאילו אני רוצה שכולם ירצו שכולם יראו את הטוב שיש בי.
אלוהות: אכן, גלי אותו ותהי כאותה שמש שנותנת מחומה מאורה לטובה וכל אחד ייקח .
רות: אני לא יכולה לשלוט בזה, אני רוצה לתת ואני לא מצליחה, צריכה למצוא דרך.
אלוהות: הדרך היא דו-סטרית. יש צורך גם בקבלה, יש צורך להכיל את התהליך ועל כן קבלי את אותה מהות ועשי בה שימוש.
רות:
לאיזה מהות?
אלוהות: במהות החיים במהות הצורך לחוות את החוויה.
רות: הרבה פעמים אני מפחדת להרגיש, רואה את הילדה כל כך שמחה ומרגישה.
אלוהות: אותה ילדה טבועה בך ותני לה לשחרר את כל אותם מעצורים את הפחד,
רות: אני צריכה לסמוך על עצמי, כל הגוף שלי חשמל …
אלוהות: אכן, אותם אלו תאים בגופך מוכנים להכיל את אותה מהות חדשה שנכנסה בך, את אותה התעלות את אותו צורך. ועל כן תני לאותה אנרגיה לזרום בגופך ותני לאותה מנגינה להוות את אותו קצב, קצב החיים לשרת אותך. האם הילדה עדין שם בבית?
רות: כן, עדיין .
אלוהות: דברי אליה .
לתת, של רצון ליצור ולנגן את מהות החיים מתוך המואר, מתוך היצירה אשר בך.
רות: אני רוצה אותה איתי שתחבק אותי… היא כל כך יודעת מה היא רוצה מה היא שווה, כמה היא אהובה, אני רוצה שהיא תהיה איתי.
אלוהות: את רוצה שהיא תהיה עימך? הוציאי את הקונוס הירוק ממרכז ליבך ושלחי אותו לילדה.
רות: היא מסתובבת אלי והיא באה .
אלוהות: הכניסי אותה לתוך הקונוס ואל אותם אלו חדרים אשר בליבך ותני לה להכיל את כל אותם אלו חדרים לתפוס את מקומה המכובד ואת העוצמה שלה בתוכך.
רות: זה כיף… שכולם רוצים את טובתי… כולם שמחים בשמחתי… כל כך התגעגעתי לזה… עכשיו מתרחקים האח וההורים הם כל כך שמחים בשבילי…
אלוהות: שחררי אותם. מתרחקים. אמרי להם כמה את מודה להם, כמה את מתעצמת מתוך התהליך, מתוך הקבלה, מתוך הידיעה שאינך אשמה בתהליך, מתוך אותה בחירה אשר להם ולך באותו תהליך (של השואה). הם לא כועסים הם שמחים, מאחר והם שמחים ששינית את אותה הבנה אשר בך.
רות: מרגישה שמשהו מסתובב בי כאילו נפתח ברז אחר …
אלוהות: אכן, קבלי את אותה זרימה מאחר ואותה ילדה חיה וקיימת בתוכך, חיה ויוצרת בך את אותה מהות של רצון לקבל, של רצון לדעת, של רצון להביע, של רצון
רות: אני במקום חדש בשדה צבעוני… הכול פתוח.
אלוהות: התקרבי 10 צעדים קדימה יש משהו שם, תגידי לי מה את רואה שם?
רות: אני רואה נחל זורם… אישה מבוגרת, מי זאת? אולי זו אני בעתיד? אני לא יודעת.
אלוהות: תשאלי "אותה", מי את .
רות: היא מדריכה שלי, זה לא אני.
אלוהות: מה היא רוצה להגיד לך?
רות: שאני בטוחה, שאני צריכה לעשות, היא אישה מאוד חכמה עם המון ידע.
אלוהות: את אוהבת אותה?
רות: כן, אני רוצה להיות כמוה!
אלוהות: היינו אומרים לך, היא הינה אותה תודעה אשר לך. אכן, את כמוה מאחר וכל אותו תהליך של שינוי בא בך. ואותה חסימה התפוגגה, ויצאת לאותו תהליך של חופש, של ביטוי, של יצירה, של זרימה ואותה תודעה אשר בך תשחרר מתוכך את אותה מהות חיובית. האם הבנת?
רות: אני מתפללת לזה, ואני אמצא את הדרך לבטא.
אלוהות: לכי בעקבות הזרם, עם הזרם, בכיוון הזרם. איך התחושה?
רות: נורא טוב, כיף, אני פגשתי המון ילדים שמחים רוקדים וצוחקים… מהו המסר של הילדים? מה מביע מסר של צחוק ושמחה?
אלוהות: חופש. את מוכנה לקבל זאת? להיות בחופש?
רות: אני רוצה מאוד להיות בחופש, להיות עם ילדים ללמד אותם חופש, כל מה ש- לי לא היה, לצחוק לצייר ולרקוד.
אלוהות: עמדי מול אותם ילדים והכריזי מי שאת הולכת להיות.
רות: אני הולכת ללמד חופש ושמחה, לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך, כל אחד שיאמין בעצמו. כל אחד הוא כל כך יחיד ומיוחד, לא לתת כל כך הרבה כוח לסביבה שעוצרת. אני רוצה כל כך ללמד את זה למצוא דרך ולחבק, להכיל לעודד לאהוב.
אלוהות: כמה ילדים יש שם?
רות: עשר – חמש עשרה.
אלוהות: עברי מילד לילד ובטאי את אותה אהבה אשר לך. חבקי אותו, נשקי אותו ועודדי אותו שאת הולכת לעשות את מה שהם עושים. עברי מילד לילד.
רות: זה כיף. הם כל כך מעודדים אותי, הם אוהבים אותי, זה כיף, מאמינים בי, הם בכל מיני גילים בתוך הקבוצה.
אלוהות: נמצא שם אח שלך, תסתכלי טוב.
רות: כן, הוא באמצע.
אלוהות: חבקי אותו, כל כך התגעגעת אליו. אמרי לאחיך מה את רוצה להיות.
רות: אני רוצה ללמד קבלה עצמית, אהבה עצמית, להיות שמחה, לאהוב את מה שיש, לשמוע את המוזיקה הנפלאה של החיים, לראות את כל היופי שקיים, לעזור לילדים לאהוב, לקבל את עצמם בלי תחרות, לראות את היופי שקיים, לכבד אחד את השני, לקבל את השונה, לחיות את החיים בעזרת צבעים, מוזיקה, יצירה. אח שלי מחייך, הוא שמח.
אלוהות: שלחי אליו קונוס ירוק, מה קורה איתו?
רות: הוא מושיט ידיים, אבל הוא נשאר עם הילדים. אנחנו רק מתחבקים, הוא מלווה אותי.
אלוהות: איפה את עכשיו?
רות: אני נפרדת ממנו במקום נורא טוב, נורא ברור ש- להם יש משימה, ש- להם ולי יש משימה שלי ואנחנו נפרדים בחיוך ובטח נפגש.
אלוהות: האם את מרוצה מהתהליך?
רות: מאוד מרוצה מההרגשה, אני לא יודעת בדיוק איך לעשות, מרגישה המון תמיכה, המון משהו שאף פעם לא הרגשתי. רק הצעד הראשון איך להביא ולהגיע לילדים. יש בי המון אנרגיות, לא שאני צריכה לדעת לאן להפנות אותם. חוויה נורא טובה.
אלוהות: כאשר ואותה חוויה באה בך, אין מהות בדאגה, יש מהות ב- לעשות, יש מהות ב- לקבל. וכאשר קבלת את התהליך, היינו אומרים כי אותה חסימה היוותה פיגוג, והיוותה יכולת שינוי והתמירה את עצמך. מאחר ואותה קבלה של אותה הילדה אשר שחררת בהבנה, ושחררת את אותם אלו חיים, תוכלי לזרום היום מתוך אותה "תודעה" אשר באה בך ותשרת אותך – כאשר ראית אותה כאישה בוגרת חכמה ויודעת. האם הבנת ?
מתוך הכך, ומתוך אותה כוונה, אנו מברכים אותך לאדוני. תודה, תודה, תודה.
שיחה מסכמת
רות: אני לא יכולה להיפרד מהמקום הזה על הדשא הירוק.
לילה: פשוט מראים לך שעל הדשא הזה תבני לך את מה שאת רוצה, הכול פתוח וכל היצירה קיימת בתוכך. הלכת בקצב שלך לאורך הנחל, והתודעה שלך כאישה חכמה רצית להזדהות איתה בגוף שלך נפתחו בתוכו כל אותם חסימות. אנרגיית החיים נכנסה בו מחדש. והילדה, אותה ילדה נשארה אצלך בתוך החדרים, תחבק אותך ותעצים אותך לאותה שמחת חיים שהייתם בהם.
רות:כל הגוף שלי היה בקבלה, עכשיו גם יבוא ה- איך.
לילה: ניתקת את עצמך מאותה אשמה, למדת להבין ולקבל, וחיזקת את אותה ילדה קטנה, שחררת אותה וגם את עצמך. באת עם תיק כבד, היית צריכה להוכיח ש- "אני ראויה לסבל", כל כך הרבה בכית. האם עלה בזיכרונך תדרים של מנגינה?
רות: ראיתי את עצמי שמחה רוקדת .
לילה: את זוכרת מה ניגנת?
רות: רציתי להישאר בילדות, אבל לא אפשרי.
לילה: הכישרון עדיין קיים – הוא לא מוצה.
רות: כן, כל החיים אני קוטעת דברים, החוויה שעושים לי טובה ואני בחסד ולא בזכות.
לילה: כי בחרת לרדת לעולם למצב הזה, כמו שבחרת אז להיות בשואה ובסבל, ומצב זה תוקן היום.
